"דן" חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, שנועדה לייעל את תהליך השיפוט, שכן, הנושאים העומדים על הפרק נדונו, בהרחבה, בפסיקה. וכך, הועמדו, מספר שאלות מצומצם להכרעה תמציתית, אליהן אתייחס להלן:

השאלה הראשונה שבמחלוקת נוגעת לניכוי מס הכנסה –

לפי הפסיקה שניתנה ע"י כב' השופטת הניג, בתיק 62007/05 וכן, בתיק 54331/05 (בו הסתמכה השופטת הניג על פסה"ד המנחה והבסיסי בעניין ניכוי מס הכנסה, ע"א (ת"א) אגד נ' הסנה חב' לביטוח בע"מ, אשר אושר בערעור, בתיק מס' 1392/07), יש לנכות את רכיב מס ההכנסה מהשכר ששולם לנפגע.

לפיכך, יש לנכות מהסכומים שנתבעו וחושבו לפי שכר ברוטו, את מס ההכנסה, עד לתקרה של 25%.

השאלה השניה שבמחלוקת, נוגעת ל"עלויות המעביד" –

במקרה שבפני, כוללת התביעה, תנאים סוציאליים ובהם דמי חג, גילום יין וכרטיס נסיעה. חלק נוסף של התביעה, כולל תשלום ל"מגן זהב" ו"כנרת".

המבחן שנקבע בפסיקה, מתמקד בטיב התביעה, כתביעה תחלופית.

בעניין זה, היה על התובעת להוכיח, כי הנפגע לא היה זכאי לתשלום ההטבות ששולמו על ידה, בתקופה בה נעדר מעבודתו, עקב מעשי הנזיקין, וכי הללו שולמו על ידה. כאן, קיימת אבחנה בין סוגים שונים של הטבות, שהן בבחינת "עלויות מעביד" וראה לעניין זה ע"א 163/99 עזבון מזאווי ז"ל נ' א. דורי ואח'.

כשמדובר בהפרשות לקרן גמלאות, קרן השתלמות וכו', מדובר בעלויות שהן בגדר הטבות הנלוות לשכר העובד ולכן, לא היה זה זכאי, כך יש להניח, לקבלן, עקב היעדרותו. בכך נגרם לעובד הפסד. כששילמה לו התובעת סכומים אלה, נכנסת היא בנעליו וזכאית להשבתם. בכך קיבלתי את טענת התובעת, כי זו זכאי לשיפוי בגין חלק התביעה, העוסק בתשלום ההוצאות ל"מגן זהב" ול"כנרת".

שונה המצב ביחס לדמי חג, גילום היין וכרטיס הנסיעה. לגבי אלה, לא הוכח כי הנפגע היה זכאי לתבוע אותן מהמזיק, כהפסד, ולכן, אם הטיבה התובעת סכומים אלה, היא עשתה זאת כמתנדבת ולפיכך, אין היא זכאית לשיפוי בגינם.

בהקשר זה, אציין כי קביעותי אלה נעשו, בהתעלם מהיעדרותם של תלושי השכר הרלוונטיים, לנוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים. לניכחה של זו, סברתי כי לא יהא זה הוגן לייחס לחוסר זה משקל מכריע. עם זאת, בא הדבר לידי ביטוי בהנחתי לקיומה של אבחנה, בין זכאות העובד להפרשות לקרן גמלאות לבין זכאותו לדמי חג ותלושי היין, כאמור לעיל.

לסיכום, התביעה התקבלה בחלקה, כמפורט לעיל.

בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו הוא.

התובעת רשאית להגיש פסיקתא לחתימה בתוך 14 יום, לפי העקרונות שנקבעו בפסק-הדין.

ניתן היום, י"א שבט תשע"א, 16 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: